בספרו “המוח והחברה” טוען וילפרד פארטו שאפשר לחלק את העולם לשני סוגים עיקריים של אנשים – Speculative ו-Rentier. אלו מילים בצרפתית, שמנסות לתאר את האדם בעזרת הדרך שבה הוא תופס את העולם.
המונח Speculative מגיע מהמילה ספקולציה. זה בא לתאר סוג של אדם שמוחו עסוק כל הזמן בחיפוש אחר אפשרויות לשילובים חדשים של דברים בעולם. המונח Rentier בא לתאר אדם הפוך לגמרי, שמרני, חסר דמיון, יציב יותר.
בספרו של ג’ייס ווב יאנג, “פיתוח רעיונות”, הוא טוען שבזכות כשרונו הייחודי, אדם מהסוג הראשון (Speculator) הוא זה שיש לו יכולת טבעית להפקת רעיונות. בד”כ אדם כזה יתפס כאדם יצירתי, דברן ואולי קצת מפוזר או מבולבל. בזמן שהאדם מהסוג השני (Rentier) יתפס כאדם מחובר לקרקע, יציב ולפעמים אולי קצת משעמם.
למרות ההרגשה שיצירתיות היא תכונה נדירה, יאנג טוען שיש קבוצה גדולה מאוד של Speculators בעולם. אלו אותם אנשים שיהפכו לבעלי עסקים, אנשי שיווק, אמנים, כתבים וכל מי שעוסק בשילוב של רעיונות מעולמות שונים לרעיון חדש ובעל ערך. הבעיה היא שעד היום, המציאות לא כ”כ איפשרה להם לפרוח.
הממסד והתעשייה צריכים אנשים מהסוג השני. צייתנים, אנשים שמקשיבים להוראות, ממוקדים, ללא מחשבה חופשית או דמיון. היכולת הטבעית שלנו לחבר רעיונות וליצור דברים חדשים בעולם מדוכאת בשיטתיות. כבר מהרגע שנכנסים לבית הספר, המורה נוזף בכל תלמיד חולמני.
זה יוצר מצב שבו קבוצה גדולה של אנשים מרגישה לא במקום במציאות הזו. הם מנסים להסתדר בעולם הלינארי הזה, אבל נכשלים שוב ושוב. זה מוביל לתחושת כישלון, חוסר ערך עצמי ורגשות אשם.
אם זה אתם, אני רוצה שתדעו שאתם בסדר גמור. כי יותר מתמיד, העולם שלנו זקוק לאנשים מהסוג הראשון. העתיד זקוק לאנשים כאלו. הקלות שבה אפשר היום לפתוח עסק, לפרסם רעיונות באינטרנט ולהפיץ את המסר שלך לכל העולם הוא הדרך שלכם לבטא את המהות האמיתית שלכם. לתת לרעיונות החדשים שלכם ביטוי. ואפילו להתפרנס מהם.
זה עידן חדש לאנשים יצירתיים. נצלו אותו. תחגגו אותו.
